ילדים ובני נוער רבים מתקשים להתמודד עם אחת הבעיות המוכרות לבעלי מקצוע רבים כמו מדריכי הורים, פסיכולוגים ואפילו פסיכיאטרים. בשונה מתינוקות, אצלם לא חייבת להיות סיבה או דפוס מסוים שיגרום להם להתקף, התקפי זעם אצל ילדים ונוער התופעה מעט יותר מורכבת. כלומר אצל תינוקות ופעוטות, מספיק שהילד יהיה מעט רעב מהרגיל או עייף והנה זו סיבה מספיק טובה למה שנקרא טנטרום – התקף הבא לידי ביטוי בסערת רגשות אדירה המתאפיינת כאכזבה, תסכול אותנטי וצרחות. אז איך מתמודדים עם התקפי זעם אצל ילדים ונוער? מה מותר ומה אסור ואיך נדע אם אנחנו פועלים נכון מול הילדים שלנו?
התפרצות זעם לסירוגין או IED
בשונה ממסגרות חינוכיות כמו פנימיות, כפרי נוער בסיכון ומוסדות בהם משולבים בעלי מקצוע שיודעים איך מתמודדים עם התקפי זעם אצל ילדים ונוער, לנו ההורים לא תמיד יש את הכלים, הידע או היכולת לעשות את זה. IED היא הפרעת התפרצות שמגיעה לסירוגין באופן פתאומי, אך מה עושים כשזה חוזר על עצמו וכולל גם התפרצויות אלימות, כעס, אלימות פיזית וגם מילולית. מה ניתן לעשות בתור הורים כדי להתמודד עם התופעה? ג‘יימס גרוס מציג חמש מיומנויות שיכולות לעזור לילדים ובני נוער.
- בחירה של מצבים – ברגע שניתן לזהות ולהיות מודע למצבים חברתיים שיכולים לעורר את אותן התפרצויות ויודעים שצריך לנסות להימנע מהם, זה כבר עוזר הרבה פעמים, מלכתחילה לא להיכנס אליהם בכלל כדי לא להגיע למצב של התפרצות זעם.
- לשנות את המצב – ניתן לעשות כל מיני פעולות במטרה לשנות את המצב אליו נקלע הילד וכך להפחית את ההשפעות הרגשיות של הסיטואציה עליו.
- הסחת דעת – ניתן להסיח את דעתו של הילד מהגירוי שהוביל לכעס המוגבר. אפשר להציע לו פעילות מהנה ביחד או לתת לו מטלה שתעסיק אותו.
- שינוי מחשבתי – אם נלמד את הילד איך לפרש אירועים הגורמים לו לכעס, נוכל לשנות את דפוס המחשבה שלו. לכל ילד תתאים תגובה אחרת למצב.
- התאמה של התגובה למצב – הרעיון הוא לשנות את החוויה שהילד חווה בזמן אמת ולעורר תגובה אחרת.
